הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של
ספרי עליית הגג
הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל
"כשדוקטור דה סוטו נדחק לו לתוך הפה, הוא סגר אותו לרגע, אחר-כך פתח אותו לרווחה וצחק. ’סתאאם, בצחוק!’ הוא ציחקק."
שלח חוות דעת
היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים
הפילוסופיה מתחילה בשאלות על טבע המציאות ועל הדרך שבה אנחנו צריכים לחיות. אלה הדברים שהטרידו את סוֹקרטס, שהסתובב באתונה העתיקה, שאל שאלות מוזרות, והביך אנשים...
קריאת הקוקייה
ליל חורף מושלג בלונדון, דוגמנית יפהפייה וחסרת מנוח נופלת אל מותה ממרפסת דירת היוקרה שלה. רבים מניחים שהתאבדה. אבל אחיה מטיל ספק במסקנות המשטרה והתקשורת. הוא פונה...
כיסא פנוי
רומן גדול על עיירה קטנה... מותו הפתאומי של בארי פֶרבְּראדֶר בגיל ארבעים וקצת מכה בהלם את תושבי העיירה פַּגְפוֹרד. על פני השטח, פּגפורד היא עיירה אנגלית...
אינטליגנציה חברתית
האם ישנה דרך שבה נוכל לגדל את ילדינו כך שיהיו מאושרים? מהו הבסיס שעליו אפשר לבנות זוגיות בריאה?כיצד יכולים מנהיגים בעולם העסקי, או מורים, להוביל או ללמד באופן...
צעדתי בין הערביים באווירה הצונן של ירושלים מהר ציון לתלפיות. רוח קרה נישבה בגיא בן הינום. אני צועד ומהרהר. בעל דמיונות אני וציורים עולים בראשי. הולך אני לשאול שאלה או שתיים לכבודה של אגדת הסופר הגדול, לקשור לו תהילה ולהישבע לו שבועת אמונים. ראיתי בדרכי זוגות זוגות מטיילים ברחובה של עיר. אלו ואלו: שני תלמידי חכמים, עזריאל משה...
"רק גולם מוחלט יעלה בדעתו לשגר שתי הצצות רצופות בזו אחר זו אל הפרגית של דֵייב החַבּוּבּ, כי אם הצצה אחת דֵייב מסוגל איכשהו לסבול, מתוך מחשבה שאולי פשוט מדובר בטעות, די בטוח שהוא יחטוף קריזה אחרי ההצצה השנייה - ודֵייב החַבּוּבּ זה לא בדיוק אחד שאתה רוצה שהוא יחטוף עליך קריזה. אבל ווֹלדוֹ וינְצֶ'סְטֶר הוא פשוט מאה אחוז גולם,...
"אני מאוד מקווה, סְטְרַייק," אמר הקול הצרוד בעברו האחר של הקו, "שמישהו ממש מפורסם התפגר." הגבר גדל המידות והלא מגולח שפסע בכבדות בחושך שלפני עלות השחר, והידק את הטלפון בחוזקה לאוזנו, חייך חיוך רחב. "זה פחות או יותר הכיוון." "עכשיו שש בבוקר, לכל הרוחות." "שש וָחצי, אבל אם אתה רוצה את מה שיש לי...
המכוניות השחורות הגדולות חלפו בשאגה ברחובות החשוכים של לונדון. הן טסו על פני המטרופולין הצפופה בלי לעצור לרגע, חלפו ברעם ברמזורים אדומים וקרעו את הצמתים. במושב האחורי של אחת המכוניות ישבה אַלי שֶרידַן לבדה והביטה מהחלון אבל לא ראתה כלום. עיניה היו אדומות וכואבות מרוב בכי. בעיני רוחה עדיין ראתה את קרטר, עומד לבדו ברחוב...