הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל
מערכה ראשונה
תמונה ראשונה
קינְג'ס קְרוֹס
תחנת רכבת עמוסה וסואנת, מלאה אנשים שמנסים להגיע לכל מיני מקומות. בתוך כל הרעש וההמולה, שני כלובים גדולים משקשקים בראש שתי עגלות עמוסות. את העגלות דוחפים שני ילדים, ג'יימס פוטר ואַלְבּוּס פוטר. אמא שלהם, ג'יני, פוסעת אחריהם. גבר בן 37, הארי, מרכיב על הכתפיים את בתו לילי.
אַלבּוּס: אבא. הוא לא מפסיק להגיד את זה.
הארי: ג'יימס, די עם זה.
ג'יימס: רק אמרתי שאולי ישבצו אותו בסְליתְ'רין. אי אפשר להגיד שזה לא נכון... (תופס את המבט בעיניים של אבא שלו.) נו, טוב.
אלבוס (מרים מבט אל אמא שלו): תכתבו לי, נכון?
ג'יני: יום־יום, אם זה מה שתרצה.
אלבוס: לא. לא יום־יום. ג'יימס אומר שרוב הילדים מקבלים מכתבים מהבית רק פעם בחודש בערך. אני לא רוצה ש...
הארי: אחיך קיבל מאיתנו שלושה מכתבים בשבוע בשנה שעברה.
אלבוס: מה? ג'יימס?
אלבוס נועץ מבט מאשים בג'יימס.
ג'יני: כן. אולי עדיף שלא תאמין לכל מה שהוא מספר לך על הוֹגְווֹרְטְס. הוא אוהב למתוח אותך, אחיך.
ג'יימס (בחיוך שובב): אפשר להמשיך כבר?
אלבוס מביט באבא שלו, ואחר כך באמא שלו.
ג'יני: כל מה שצריך זה לצעוד ישר אל הקיר שבין רציף תשע לרציף עשר.
לילי: אני כל כך מתרגשת.
הארי: אל תהסס ואל תפחד מפני התנגשות, זה מאוד חשוב. עדיף לעשות את זה בריצה, אם יש לך חששות.
אלבוס: אני מוכן.
הארי ולילי מניחים ידיים על העגלה של אלבוס – ג'ינימצטרפת לעגלה של ג'יימס – וביחד, המשפחה כולה רצה בתנופה היישר אל המחסום.
מערכה ראשונה
תמונה שנייה
רציף תשע ושלושה רבעים
הרציף כולו אפוף קיטור לבן סמיך שפולטת רכבת האקספרס להוֹגווֹרטס.
גם כאן עמוס מאוד – אבל במקום אנשים בחליפות עסקים בדרכם לענייני היומיום שלהם, הרציף מלא קוסמים ומכשפות בגלימות, רובם מנסים למצוא דרך להיפרד מצאצאיהם האהובים.
אלבוס: זהו זה.
לילי: וואו!
אלבוס: רציף תשע ושלושה רבעים.
לילי: איפה הם? הם פה? אולי הם בכלל לא הגיעו?
הארי מצביע אל רון ואל הֶרְמַיוֹנִי והבת שלהם, רוז. לילירצה אליהם בהתרגשות.
דוד רון. דוד רון!!!
רון מסתובב אליהם ולילי מסתערת עליו.
הוא מרים אותה בזרועותיו.
רון: תראו מי פה, הפוטרית האהובה עלי.
לילי: יש לך טריק בשבילי?
רון: שמעת פעם על פטנט הוֹקוּס מוֹקוּס של האחים וויזלי, שנקרא נשיפה גונבת־אף?
רוז: אמא! אבא שוב עושה את הקטע האידיוטי הזה שלו.
הֶרמַיוֹני: בעינייך זה אידיוטי, בעיניו זה פאר היצירה. בעינַי זה... משהו בין לבין.
רון: חכי רגע. תני לי רק ללעוס פה קצת... אוויר. ועכשיו זה עניין פשוט של... תסלחי לי אם יש לי קצת ריח של שום...
הוא נושף עליה. לילי מצחקקת.
לילי: יש לך ריח של דייסה.
רון: בִּים. בַּם. בּוֹם. עלמתי הצעירה, היכוני לאבד כליל את חוש הריח שלך...
הוא מסיר לה את האף.
לילי: איפה האף שלי?
רון: טא־דה!
היד שלו ריקה. זה טריק צולע. כולם נהנים מזה שהוא צולע.
לילי: אתה מצחיקוּל.
אלבוס: עוד פעם כולם מסתכלים עלינו.
רון: זה אני! אני נורא מפורסם. הניסויים שלי באפים הפכו אותי לאגדה!
הֶרמַיוני: הפכו אותך למשהו, זה בטוח.
הארי: חנית בלי בעיה?
רון: שום בעיה. הרמיוני לא האמינה שאצליח לעבור טסט נהיגה של מוּגְלְגִים, נכון הרמיוני? היא חשבה שאצטרך להטיל לחש קוֹנְפוּנְדוּס על הבוחן.
הרמַיוני: קשקוש. יש לי אמון מלא בך.
רוז: ולי יש אמון מלא שהוא באמת הטיל עליו קוֹנְפוּנְדוּס.
רון: האלו!
אלבוס: אבא...
אלבוס מושך בגלימה של הארי. הארי מביט בו.
אתה חושב ש – מה אם – מה אם ישבצו אותי בסלית'רין...
הארי: ומה רע בזה?
אלבוס: סלית'רין זה הבית של הנחש, של קסם אפל... זה לא בית של קוסמים אמיצים.
הארי: אַלְבּוּס סֶוֶורוּס, אתה נקרא על שם שניים מהמנהלים של הוגוורטס. אחד מהם היה יוצא בית סלית'רין, והוא היה קרוב לוודאי האיש הכי אמיץ שהכרתי בחיי.
אלבוס: אבל נגיד ש...
הארי: אם זה חשוב לך, לך, מצנפת המיון תתחשב בהעדפות שלך.
אלבוס: באמת?
הארי: ככה זה היה אצלי.
הוא אף פעם לא סיפר על זה, והמחשבה מהדהדת בראשו רגע.
הוגוורטס יעשה ממך בן אדם, אלבוס. אני מבטיח לך, אין שם שום דבר שצריך לפחד ממנו.
ג'יימס: חוץ מהפֶּגַעסוּסים. תיזהר מהפֶּגעסוּסים.
אלבוס: חשבתי שאי אפשר לראות אותם!
הארי: תשמע בקולם של המורים, אל תקשיב לשטויות של ג'יימס, ותזכור ליהנות. ועכשיו, אם אתה לא רוצה שהרכבת הזאת תצא בלעדיך, הגיע הזמן לקפוץ פנימה...
לילי: אני ארדוף אחריה עד סוף הרציף.
ג'יני: לילי, תחזרי מייד.
הרמיוני: רוז. אל תשכחי למסור את אהבתנו לנֶוִויל!
רוז: אמא, אני לא יכולה למסור אהבה למורה שלי!
רוז יוצאת לעבר הרכבת. ואז אלבוס מסתובב ומחבק את ג'יני ואת הארי עוד פעם אחת אחרונה, ויוצא אחריה.
אלבוס: טוב. אז, להתראות.
הוא עולה לרכבת. הרמיוני, ג'יני, רון והארי עומדים וצופים ברכבת, ושריקות נשמעות לכל אורך הרציף.
ג'יני: הם יהיו בסדר, נכון?
הרמיוני: הוגוורטס הוא מקום גדול.
רון: גדול. נפלא. מלא אוכל. הייתי נותן הכול בשביל לחזור לשם.
הארי: משונה, איך אַל דאג שימיינו אותו לסליתְ'רין.
הרמיוני"
זה עוד כלום. רוז כבר בלחץ אם היא תצליח לשבור את שיא הנקודות בקְוִוידִיץ' כבר בשנה הראשונה שלה או רק בשנייה. וכמה מוקדם ירשו לה לגשת לבגרויות.
רון: מאיפה היא קיבלה את השאפתנות שלה, אין לי מושג.
ג'יני: ואיך תרגיש, הארי, אם אַל – אם זה יקרה?
רון: את יודעת, ג'ין, תמיד חשבנו שיש סיכוי שימיינו אותך לסלית'רין.
ג'יני: מה?
רון: בחיי. פרד וג'ורג' הריצו הימורים.
הרמיוני: אפשר ללכת? אנשים מסתכלים עלינו.
ג'יני: אנשים תמיד מסתכלים על שלושתכם כשאתם נמצאים יחד. ולחוד. אנשים תמיד מסתכלים עליכם.
הארבעה פונים ללכת. ג'יני עוצרת את הארי.
הארי... הוא יהיה בסדר, נכון?
הארי: ברור שהוא יהיה בסדר
מערכה ראשונה
תמונה שלישית
רכבת האקספרס להוגוורטס
אלבוס ורוז מטיילים לאורך קרונות הרכבת.
מכשפת הממתקים מתקרבת, דוחפת לפניה את עגלת הממתקים.
מכשפת הממתקים
רוצים משהו מהעגלה, חמודים? עוגיות דלעת? צפרדע שוקולד? עוגת קדירה?
רוז (מבחינה במבט האוהב שאלבוס לוטש בצפרדעי השוקולד)
אַל. צריך להתרכז.
אלבוס: להתרכז במה?
רוז: במי שנבחר להיות חברים שלנו. אמא ואבא שלי פגשו את אבא שלך בנסיעה הראשונה שלהם ברכבת האקספרס להוגוורטס, אתה יודע...
אלבוס: אז עכשיו אנחנו צריכים לבחור עם מי נהיה חברים לכל החיים? זה די מלחיץ.
רוז: להפך, זה מרגש. אני בת למשפחת גְרֵיינְגֶ'ר־וִויזְלִי, אתה בן למשפחת פוטר – כולם ירצו להיות חברים שלנו. נוכל לבחור כל מי שנרצה.
אלבוס: אז איך בוחרים – לאיזה תא להיכנס...
רוז: נדרג את כולם ואחרי זה נקבל החלטה.
אלבוס פותח דלת של תא – מציץ פנימה ורואה ילד בלונדיני בודד – סְקוֹרְפּיוּס – שיושב יחידי בתא ריק מאדם מלבדו. אלבוס מחייך. סקורפיוס מחייך בחזרה.
אלבוס: שלום. התא הזה...
סקוֹרפּיוּס: פנוי. רק אני פה.
אלבוס: יופי. אז אנחנו יכולים רק – להיכנס – לרגע – אם זה בסדר?
סקוֹרפּיוּס: זה בסדר. היי.
אלבוס: אלבוס. אַל. אני – קוראים לי אלבוס...
סקורפיוס: שלום סקורפיוס. כלומר, אני סקורפיוס. אתה אלבוס. אני סקורפיוס. ואת בטח...
על פניה של רוז מתפשטת צינה שגוברת מרגע לרגע.
רוז: רוז.
סקורפיוס: היי רוז. רוצה סוכריות רחף?
רוז: בדיוק אכלתי ארוחת בוקר, תודה.
סקורפיוס: יש לי גם שוקו־שוֹק, שדונים חריפים וחלזונות ג'לי. רעיון של אמא שלי – היא תמיד אומרת (שר), "סוכריות זה עוזר להכיר עוד חבר" (הוא קולט שההחלטה לשיר היתה טעות). רעיון טיפשי, כנראה.
אלבוס: אני אשמח לטעום... אמא שלי לא מרשה לי ממתקים. באיזה כדאי להתחיל?
רוז נותנת מכה לאלבוס בלי שסקורפיוס יראה.
סקורפיוס: אין שאלה בכלל. השדון החריף תמיד נחשב אצלי המלך של שקית הממתקים. אלה סוכריות מנטה שמוציאות לך עשן מהאוזניים.
אלבוס: מגניב, אז זה מה שאני – (רוז נותנת לו עוד מכה.) רוז, את מוכנה להפסיק להרביץ לי?
רוז: אני לא מרביצה לך.
אלבוס: את כן מרביצה לי, וזה כואב.
סקורפיוס עוטה הבעה עגומה.
סקורפיוס: היא מרביצה לך בגללי.
אלבוס: מה?
סקורפיוס: תשמע, אני יודע מי אתה, אז רק הוגן שגם אתה תדע מי אני.
אלבוס: מה זאת אומרת, אתה יודע מי אני?
סקורפיוס: אתה אלבוס פוטר. היא רוז גרֵיינגֶ'ר־וויזְלי. ואני סקורפיוס מאלְפוֹי. ההורים שלי הם אַסְטוֹריָה ודְראקוֹ מאלפוֹי. ההורים שלנו – הם לא הסתדרו.
רוז: בלשון המעטה. אמא ואבא שלך אוכלי מוות!
סקורפיוס (נעלב): אבא היה – אבל אמא לא.
רוז מסיבה את המבט, וסקורפיוס יודע בדיוק למה.
אני יודע שמסתובבות שמועות עלי, אבל אלה שקרים.
אלבוס מביט ברוז המוטרדת, ואז בסקורפיוס הנואש.
אלבוס: מה – על איזו שמועה אתם מדברים?
סקורפיוס: השמועה היא שהורי לא הצליחו להוליד ילדים. שאבא שלי וסבא שלי היו כל כך נואשים להעמיד יורש רב־עוצמה, בשביל שלא יגיע סופה של שושלת מאלפוי, שהם... שהם השתמשו במחולל זמן ושלחו את אמא שלי בחזרה –
אלבוס: בחזרה לאן?
רוז: השמועה היא שהוא הילד של ווֹלְדֶמוֹרְט, אלבוס.
דממה מתוחה, לא נעימה.
זה בטח שטויות. כלומר... תראה, יש לך אף.
המתח נשבר מעט, סקורפיוס צוחק, אסיר תודה באופן מעורר רחמים.
סקורפיוס: והוא ממש כמו האף של אבא שלי! קיבלתי ממנו את האף, את השיער ואת השם. לא שזה כל כך נפלא. זאת אומרת, לא חסרים לי עניינים לא פתורים בקשר אב־בן. אבל בסך הכול הכללי, אני מעדיף להיות בן למשפחת מאלפוי מאשר, אתם יודעים, הבן של אדון האופל.
סקורפיוס ואלבוס מחליפים מבטים ומשהו עובר ביניהם.
רוז: כן, טוב. אבל מן הסתם עדיף שנשב במקום אחר. בוא, אלבוס.
אלבוס שקוע במחשבה.
אלבוס: לא. (בתגובה למבט של רוז) אני בסדר. את יכולה ללכת...
רוז: אלבוס. אני לא אחכה לך.
אלבוס: ואני לא מצפה שתחכי לי. אבל אני נשאר פה.
רוז מביטה בו שנייה, ואז יוצאת מהתא.
רוז: בסדר!
נשארים רק סקורפיוס ואלבוס. הם מביטים זה בזה, לא בטוחים.
סקורפיוס: תודה.
אלבוס: לא. לא נשארתי – בשבילך – נשארתי בשביל הממתקים שלך.
סקורפיוס: היא די תוקפנית.
אלבוס: כן. סליחה.
סקורפיוס: לא. זה מוצא חן בעיני. איך אתה מעדיף: אלבוס, או אַל?
סקורפיוס מחייך חיוך רחב ודוחף שתי סוכריות לפה.
אלבוס (חושב): אלבוס.
סקורפיוס (עשן יוצא לו מהאוזניים): תודה שנשארת בשביל הממתקים שלי, אלבוס!
אלבוס (צוחק): וואו.
מהדורת חזרות מיוחדת
הארי פּוֹטֶר
והילד המקולל
חלקים ראשון ושני
מאנגלית גילי בר-הלל סמו
ספרי עליית הגג וידיעות ספרים
מבוסס על סיפור מקורי חדש מאת ג'יי. קיי. רולינג,
ג'ון טיפאני וג'ק ת'ורן
מחזה חדש מאת ג'ק ת'ורן
Text © Harry Potter Theatrical Productions Limited 2016
Harry Potter Publishing and Theatrical rights © J.K. Rowling