החיפוש אחר חיים תבוניים ביקום, למה בעצם? | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"כשהרמתי את המבט השועלה הקטנה עדיין עמדה באותו מקום, זיפיה רוטטים בדאגה. עיניה היו פעורות ותמימות, אבל מאחורי אור הברונזה שהקרינו נשקף משהו ידעני. משהו שאי אפשר לבטוח בו."

החלולים
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
החיפוש אחר חיים תבוניים ביקום, למה בעצם?

החיפוש אחר חיים תבוניים ביקום, למה בעצם?


 

הספר שלפניכם הוא במידה רבה סיפור תעלומה ומסתורין. הוא עוסק באפשרות שאישם, במרחבים העצומים של היקום, מתקיימים בצורה כזאת או אחרת חיים תבוניים, חיים תקשורתיים המסוגלים להודיע מרחוק על קיומם לכל נקודה במרחבי הגלקסיה. על פי נתונים סטטיסטיים בלבד, אין זו השערה מרחיקת לכת. מספיק להרהר רגע בנתונים: מספר השמשות בגלקסיה הביתית שלנו  גלקסיית שביל החלב  מוערך ב200 מיליארד; רק סביב השמש שלנו חגים שמונה כוכבי לכת (פלנטות). מכאן ניתן להניח כי בגלקסיה הביתית שלנו קיימות מיליארדי פלנטות. על סמך כמה הנחות נוספות ניתן לצמצם את המספרים ולהתייחס אך ורק לאותם כוכבים ופלנטות המתאפיינים בתנאים שעשויים לאפשר קיום של חיים במתכונת המוכרת לנו. התוצאות המתקבלות מורות על מיליוני פלנטות המתאימות לחיים. ואולי אין כלל צורך להיעזר בסטטיסטיקה. בעשור השני של המאה העשרים ואחת, גילוי של פלנטות ליד כוכבים רחוקים בהחלט אינו תופעה נדירה, והמספרים הולכים וגדֵלים. וכל זאת עוד לפני שאמרנו דבר וחצי דבר על מאות מיליארדי הגלקסיות האחרות, שמעבר לגלקסיית שביל החלב.

ואולם, עובדת קיומן של פלנטות כה רבות ביקום אין בה כדי להוכיח את קיומם של חיים בעולמות אחרים. הסיכוי להופעתם של חיים, כפי שמבהירים ביולוגים רבים, מחייב צירוף מקרים ייחודי ונדיר כל כך, שיש הרואים בו נס סטטיסטי. יכול להיות שהם טועים. יכול להיות שאנחנו מחמיצים דבר חשוב, וכשזה יתגלה, ניווכח עד כמה הם צודקים. יכול להיות שהחיים על פני כדור הארץ בכלל, והחיים התבוניים בפרט, הם מקרה מובהק של תופעה כמעט חסרת סיכוי. או כפי שחוקרי האבולוציה היו אולי מנסחים זאת: תוצאה של רצף אקראי של אירועים, הכחדות ותאונות גנטיות שהתחוללו בלי שום תכנון במשך כמה מיליארדי שנים. אלא שהמדע מייחס חשיבות לנתונים סטטיסטיים. לא פעם ולא פעמיים אנחנו עדים להתממשות של אירועים שההסתברות להם נראתה מלכתחילה קלושה, אם לא אפסית. על רקע זה, קשה להתעלם מן התחושה כי אין ממש בהנחה שהמזל שיחק רק לנו, וכי תופעת החיים שכיחה הרבה יותר מכפי ששיערנו.

האם ייתכן כי בפלנטות אחרות היו ניסיונות שכשלו? האם ייתכן, למשל, שהכחדה אחת, גדולה מדי, שאירעה בפלנטה רחוקה, קטעה תהליך ביולוגי כזה בתחילתו או בשלב כלשהו בדרך לתבונה? התשובה לשאלות האלה אינה ברורה כלל וכלל. נכון שלפחות ניסיון אחד ביקום אכן הצליח, אלא שזו הוכחה דחוקה מכדי שנוכל לגזור ממנה מסקנות אופטימיות כלשהן, מה גם שדיון שכזה לא היה מתקיים כלל אילו הגֶרֶם השמימי המכונה כדור הארץ היה דומם וחסר חיים. מבחינה זו, הנוֹכחוּת של עדים  אנחנו  מעניינת במיוחד!

מי שמבקש לעסוק באפשרות קיומם של חיים מחוץ לעולם שלנו אינו יכול להתעלם מן המעמד המיוחד של האדם  שואל השאלות. אנחנו, בני המין האנושי, איננו נטולי פניות. הדרך שבה אנחנו חושבים ומסיקים מסקנות, וצורת ההסתכלות שלנו על הדברים, הן פרטיות ומיוחדות רק לנו. הן נשענות, אם להשתמש במונח מעולם המחשבים, על בסיס נתונים יחיד, אשר גדול ועצום ככל שיהיה, מוגבל לאוסף הרעיונות, הדעות, החוויות והניסיון המצטבר של המין שלנו במשך כמה אלפי שנות תרבות בפלנטה קטנה החגה סביב כוכב ממוצע אישם בשיפולי הגלקסיה שלנו. גם ה"חוֹמרה" שלנו  איברי הראייה והחישה שבעזרתם אנחנו עורכים את התצפיות, בדיוק כמו יכולות החשיבה והתודעה שבאמצעותן אנחנו מעבדים ומפרשים את האותות  נגועה במחלת החדצדדיוּת, בהיותה תוצר ביולוגי של מיליוני שנות אבולוציה בסביבה הפרטית מאוד של כוכב הלכת שלנו. כל עוד אנחנו עוסקים בעצמנו אין בזה שום בעיה, ויותר מזה, אולי אנחנו אפילו ראויים לכמה טפיחות על השכם, שהרי אין סימן טוב יותר לתבונה ולבגרות מאשר תהיות מעין אלה באשר לקיומנו ומקומנו בעולם. עד עכשיו כבר עשינו כברת דרך הגונה בתחום הזה, וכיום אנחנו מסוגלים להציע תשובות אינטליגנטיות, פחות או יותר, לשאלות שכאלה. ואולם, מה לגבי חיים אחרים? מה לגבי תבונה שעשויה להיות שונה כל כך משלנו עד שאין לנו שום דרך אפילו לדמיין איך היא רואה את היקום?

אולי זו העת להגיד משהו על החולשה האנושית ועל מידת השבריריות של איהידיעה. העובדה שאיננו יודעים איך ומדוע קיימת תופעה כזאת או אחרת, אין פירושה שלא נדע את התשובות לכך בעתיד הקרוב או הרחוק. תולדות הידע האנושי מוכיחות זאת פעם אחר פעם. מצד אחר, כדאי להגיד משהו גם בשִבחו של הספק. בהחלט ייתכן כי מה שאנחנו רואים בו עכשיו עובדה שרירה וקיימת יתברר בעתיד כמוטעה, ולו רק מפני שעדיין אין מצויים בידנו כל הנתונים. דוגמה לכך עשויה להיות הסיפור של אוּמוּאָמוּאָה. אם נאמץ לרגע את הנרטיב הקיצוני  זה שלא מקובל על דעתנו, ולפיו מדובר בגוף מלאכותי משוכלל שנבנה בידי תרבות מתקדמת  בהחלט ייתכן כי יש כאן דברים שאיננו רואים או מבינים, או שאנחנו מפרשים אותם בצורה מוטעית. האם ייתכן, למשל, שההאצה של אוּמוּאָמוּאָה בלי סיבה נראית לעין היא חלק מתסריט מכוּון?

ואם נרחיב מעט את היריעה, העובדה שעדיין לא ראינו ולא שמענו דבר בעקבות הפעילויות השונות שבמסגרת פרויקט סֵט"י (SETI  Search for Extraterrestrial Intelligence) לחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ באמצעות האזנה לאותות רדיו מן החלל, המתבצעות כבר שנים לא מעטות, אין פירושה בהכרח שאנחנו לבד. בכל רגע עשויות לצוץ תגליות וראיות חדשות, הנסתרות מעינינו היום, ולהטות את הידע בכיוון כזה או אחר. כשמדברים על אפשרות קיומם של חיים אחרים ועל נפלאות התבונה, השאלות מורכבות במיוחד. בשנים האחרונות, לדוגמה, נוהגים פילוסופים ומדענים רבים להתריע מפני הסכנות שבפיתוח בינה מלאכותית. הם חוזרים ומעלים ברצינות רבה אפשרות ולפיה מכונות נבונות מאיתנו עלולות להשתלט על העולם ולהביא לקיצו של המין האנושי. התשובה שלנו בעניין הזה מתסכלת לא פחות: משמעות המושג של תבונה העולה על התבונה שבה מחזיק המין שלנו פשוט אינה ניתנת לתפיסה, ומאחר שאין לנו שום אפשרות לשלול את ההנחה שבגלקסיה שלנו מצויים יצורים ברמת תבונה גבוהה משלנו, לא נותר לנו אלא לשקול בזהירות את הנתונים הקיימים ולהציע תשובות אפשריות, ובוודאי לא תשובות נחרצות.

בדפים הבאים אנחנו מבקשים לדון באפשרות קיומם של חיים, אולי ממין ומסוג שאיננו מסוגלים כלל לשער עד כמה הוא שונה מאיתנו, תוך הכרה בחולשות ובמוּגבּלוּת של השואל. אנחנו סוקרים את כל מה שגילו והבינו מדענים בעשרות השנים האחרונות באמצעות מחקרים באסטרונומיה ובגיאולוגיה לגבי אפשרויות החיים בגלקסיה שלנו. נעסוק גם בהיבטים נעלמים, עדיין, בעיקר בתחומי הביולוגיה, שבהם אנחנו נדרשים, לעיתים בעל כורחנו, לשער השערות שאינן נשענות על ידע רב.

ביטוי לראייה לא אובייקטיבית שכזאת אפשר למצוא בנקל בנוגע לתופעת העב"מים והחייזרים. דיווחים רבים בעניין מתארים "דמויות" בעלות מראה אנושי (אם כי בגרסאות שונות ומשונות) ואופני התנהגות שכמעט תמיד מזכירים את קוד ההתנהגות שלנו עצמנו במצבים כאלה או אחרים. העצמים הבלתי מזוהים עשויים בתבנית הדמיון שלנו. אין זה אומר שעלינו להתייחס בזלזול לתופעת העב"מים ולהסיר אותה מסדר היום. העובדה שעדויות רבות מקורן בצופים לא מהימנים שאפשר להפריך בנקל את רוב הדיווחים שלהם, אין בה כדי להצדיק את ההתעלמות הנחרצת של אנשי מדע רבים מן התופעה בכללותה. המדע, מעצם טיבו, אינו פייסן ואינו אוהב שינויים, במיוחד כשמדובר בתופעה חמקמקה שהשלכותיה, אם יתאמתו, עשויות להסעיר את העולם התרבותי שלנו ואולי אפילו לשנות את חיינו ללא הכר.

תולדות התגליות הגדולות מלמדות אותנו שיעור מאלף על מידת העוז והנחישות שנדרשה למגלים הגדולים שחשפו את צפונות העולם הפיזיקלי והביולוגי. "רק על רקע השכל הישר והמיתוסים שהיו רווחים ומקובלים בזמנם נוכל להבין את האומץ וההעזה, את הפריצות ההרואיות מלאות הדמיון של המגלים הגדולים, שנאלצו להיאבק נגד עובדות רווחות ונגד הדוֹגמוֹת של המלומדים", כותב ההיסטוריון האמריקאי דניאל בּוּרסטין בספרו המגלים (Boorstin, The Discoverers, בתרגום דפנה לוי). אמריקאי אחר, הפילוסוף ג'ון דיוּאי (Dewey), התייחס לסכנה הפוטנציאלית הגלומה בכל רעיון חדש: "כל מי שמתחיל לחשוב", כתב דיואי, "מעמיד בסכנה חלק מסוים מן העולם".

אנחנו מאמינים כי ניתוח התצפיות והממצאים המדעיים שהצטברו עד היום מצביע על אפשרות סבירה שאישם ביקום מפכים חיים תבוניים, וכי לא מן הנמנע לשער שנציגיהם כבר ביקרו במקומותינו או שיבקרו בהם בעתיד הלא רחוק. מספר המקומות האפשריים לקיום של חיים דומים לשלנו, פלנטות רחוקות הדומות לכדור הארץ, הולך ועולה בהתמדה וכבר מגיע למיליונים רבים, ויש אומרים למיליארדים, רק בגלקסיה שלנו. אלא ששתי שאלות עדיין לא נפתרו לחלוטין: איך התהוו החיים הראשונים? ומהו הזמן הדרוש לאבולוציה של התבונה? כיום אפשר לשחזר במידה רבה של סבירות את המסע האבולוציוני הארוך והמופלא של התא החי הראשון על פני כדור הארץ עד להופעתם של בעלי החיים המורכבים. אבל מה הסיכוי שאירוע דומה התרחש בפלנטה אחרת? וכמה זמן היה עשוי להידרש לשם כך? התשובות לשאלות האלה עדיין לוטות בערפל.

בשנים האחרונות קיבל החיפוש אחרי חיים חוץארציים דחיפה אדירה, גם מצד הממסד המדעי וגם מצד מוסדות ציבוריים שונים, ובהם השותפים לפרויקט סט"י, העוסקים בהתחקות אחרי אותות רדיו מן החלל כעדוּת לחיים תבוניים בגלקסיית שביל החלב. הם נעזרים לא רק בתמיכה ממשלתית אלא גם בתרומות פרטיות של נדבנים עשירים שיש המכנים אותם "אקסצנטריים". הנתונים המתקבלים מגשושיות המחקר שסורקות את כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, ובמיוחד את מאדים וכמה מן הירחים של צדק ושל שבתאי, מעלים פעם אחר פעם את שאלת החיים בעולמות אחרים. הממצאים המדעיים חוזרים ומחזקים את ההנחה שהסביבה המסוימת שבה גדלנו והתפתחנו היא סביבה חסרת כל ייחוד ושכיחה למדי במרחבי היקום.

הכתוב כאן הוא גם ניסיון להסיק מן ההתנהגות שלנו בעבר לגבי ההתנהגות שלנו בעתיד, תוך הרחבה של ההיכרות עם המקומות והתנאים המתאימים לחיים בגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב. אנחנו מתארים בו עובדות חדשות, ובהן כאלה שהתגלו רק לאחרונה (2019) והמאפשרות לנו למקד טוב יותר את הדרכים המתאימות לחפש חיים דומים לשלנו בעוד מקומות בגלקסיה. החיפוש אחרי חיים במרחבי הגלקסיה, כאמור, עמוס שאלות: האם עלינו להתמקד, למשל, רק בחיפוש של יצורים חיים באשר הם? או שאולי עלינו להשקיע אמצעים רק בחיפוש חיים תבוניים? או שמא עלינו לחפש מכונות תבוניות? וברקע מיטלטלת לה אותה שאלה מטרידה: האם ניתן בכלל להסיק מניסיוננו שלנו לגבי התנהגות של אחרים?

אם אומנם קיימים עוד חיים תבוניים אישם בגלקסיה, הם מתנהלים מן הסתם על פי היגיון משלהם; אלא שגם על פי ההיגיון הארצי וגם על פי כל היגיון אחר, לכולנו מכנה משותף אחד: כל האירועים שהתרחשו ביקום, למן הופעת החומר הבראשיתי והיווצרות הגלקסיות והכוכבים ועד להתהוות מערכת השמש הפרטית שלנו ומערכות פלנטריות אחרות, מקורם באותו מפץ גדול  אותו מאורע ייחודי שהתחולל לפני כ14 מיליארד שנים, ובפרץ מדהים של אנרגיה יצר את הזמן ואת המרחב. אנחנו מסתכנים בהשערה כי הדמיון הרב בתנאים הפיזיקליים, וחוקי הטבע האחידים בכל מקום ומקום, אותם אלה שהובילו אותנו להבין את העולם הסובב אותנו כפי שאנחנו מבינים אותו כיום, עשויים להוביל גם תרבויות אחרות, אם אכן קיימות כאלה, למסקנות דומות לשלנו. הדפים הבאים הם ניסיון ללקט רמזים כאלה ולצרף אותם לתמונה שלמה אחת.