ספרי עליית הגג | הצל שלי ואני - יהודה פוליקר



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"הדבר האחרון שהארי ראה לפני שהמצנפת צנחה על עיניו היה אולם מלא אנשים שרכנו קדימה בנסיון להסתכל עליו."

הארי פוטר ואבן החכמים. מהדורה חדשה
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
קטלוג
הצל שלי ואני
הצל שלי ואני

תעודת זהות

תרגום מעברית:
עיצוב עטיפה: דוד ויוסף
דאנאקוד:3624315
תאריך הוצאה: 2019 / 2
פורמט: 13.5x21 ס"מ
כריכה: רכה
מספר עמודים: 231
מחיר: 98 ש"ח

הצל שלי ואני

יהודה פוליקר

תמונות ילדות

רכבת יוצאת מרציף של תחנה. איש שהיה פעם ילד יושב וצופה בנוף המתחלף, והמראות רצים לו מול העיניים. הנופים הניבטים אליו מבעד לחלון מזכירים לו תמונות מעבר רחוק. האיש שהיה פעם ילד חוזר הביתה, אל השכונה שלו, והוא איש אחר, אדם בוגר.

הוא מנסה למיין את הזיכרונות, לפענח אותם, אבל הכל השתנה כאן: קולות הציפורים כמעט לא נשמעים כמו אז, הירוק של ילדותו הולך ונעלם, שבילי העפר הפכו לכבישי אספלט, והעצים לאורך השדרה, שפעם כאילו נגעו בשמים, נראים עכשיו קטנים יותר, עטופים אבק חום.

כאן היה פעם הבית שלו. כאן פקח לראשונה את עיניו. כאן שמע לראשונה את הצלילים.

 

הצל שלי ואני מביא תמונות מימי ילדותו והתבגרותו של יהודה פוליקר, אחד המוכשרים והאהובים ביותר בין המוזיקאים והזמרים של ישראל: תמונות של ילדות בעיר פרוורית, בשכונת עולים של ראשית ימי המדינה, ובמיוחד – בבית שמוֹראוֹת המלחמה ממשיכים לחיות בו ולהקדיר את שלוותו. עברם של זוג ההורים – שניהם יוצאי סלוניקי, עיר שהרוב הגדול של יהודיה נשלחו למחנות המוות – כמו מטיל צל כבד על הילד שמנסה רק לגדול ולהיות כמו כולם.

אז לא, הוא לא יהיה כמו כולם, אבל מה שהוא כן יהיה – עתיד להיות חלק מהותי בתרבות של כולנו.

 

הצל שלי ואני הוא מסמך מרגש בכנותו ובישירותו, ביכולת ההתבוננות שלו, במבטו הילדותי-ובוגר כאחד. ספר שקשה להניח מן היד.

קריאה נוספת

מה המשמעות של כל זה?
שיער צבוע אדום
לבד בתיאטרון המוות
שמונה עשרה מלקות