כך היא הבחינה מייד באיש הצעיר שלבש מכנסי משבצות צרים, מקטורן שכפתוריו הותרו ברישול מעל למותנייה לבנה, וכובע שוויצרי עגול. הליכתו על השביל היתה מוזרה מדי: פעם היה עוצר, תר במבטו אחר מישהו מבין המטיילים, פעם פסע כמה צעדים מהירים, ופעם קפא על עומדו שוב. פתאום השיט האלמוני הלא מאוזן את עיניו אל הגברות שלנו, וכאילו הגיע להחלטה כלשהי: פנה לעברן והתקדם בצעדים רחבים. הוא עצר מול הספסל, ובפנותו אל העלמה קרא בקול צייצני של ליצן: – גבירתי! האם מישהו אמר לך פעם שהִנך יפה באופן בלתי נסבל? העלמה, שבאמת היתה יפה להפליא, בהתה בחוצפן, פושקת מעט את שפתי הפטל שלה בבהלה. אפילו בת לווייתה הבוגרת הזדעזעה מחוסר נימוס שכזה. – הובסתי ממבט ראשון! – השתטה הצעיר האלמוני, שהיה – חייבים להודות – בעל חזות נעימה בהחלט (פאות גזוזות כצו האופנה, מצח גבוה וחיוור, עיניים חומות בוערות בהתרגשות). – על כן הרשי נא לי להנציח על מצחך הבתולי נשיקת אח, בתולית עוד יותר! – אדוני, אתה שיכור לגמרי! – חזרה אל חושיה הגברת עם הסריגה, שדיברה כמסתבר במבטא גרמני מובהק. – אני שיכור מאהבה בלבד, – הבטיח לה החוצפן, ובאותו קול לא טבעי ומיילל דרש: – נשיקה אחת ויחידה, כי אחרת אשלח יד בנפשי ברגע זה ממש! העלמה נצמדה אל גב הספסל והפנתה את פניה לעבר זו שגוננה עליה; ואילו זו מצידה, על אף אופיו המדאיג של המצב, הפגינה נחישות ראויה להערצה: – תתחפף מכאן מייד! אתה מטורף! – היא הרימה את קולה והציגה לפניה את סריגתה עם המסרגות המזדקרות ממנה באיום. – אני לקרוא שוטר! וכאן קרה משהו מופרע בהחלט. – אה! ככה! דוחים אותי! – קרא הצעיר ביגון מזויף, הניח בתנועה תיאטרלית את ידו על עיניו, ופתאום שלף מכיסו הפנימי אקדח-תוּפּי קטן שבהק בפלדה שחורה. – אז מה טעם לחיות אחרי זה? מלה אחת שלך, ואני חי! מלה אחת שלך, ואני נופל מת! – קרא אל העלמה שבעצמה ישבה ספק חיה, ספק מתה. – את שותקת? אם כך, היי שלום! מראהו של האדון המנופף בנשקו לא היה יכול שלא למשוך את תשומת-ליבם של המטיילים. כמה מהם שנקלעו למקום – גברת מלאה עם מניפה בידה, אדון חשוב למראה עם צלב אָנָה* על צווארו, שתי תלמידות מכללה לבנות אצולה בשמלות חומות זהות עם שכמיות – כולם קפאו על עומדם, ואפילו מצידה האחר של הגדר נעצר על המדרכה איזה סטודנט. בקיצור, היה אפשר לקוות שלסצינה המכוערת הזאת יושם קץ ברגע זה ממש. אבל ההמשך היה כה מהיר עד שאף אחד לא הספיק להתערב. – נקווה לטוב! – צעק השיכור (ואולי המטורף); לא ברור עבור איזו תכלית, הוא הניף את ידו עם האקדח גבוה מעל ראשו, סובב את התוף והצמיד את הקנה אל רקתו. – ליצן! מוקיון! – סיננה הגרמנייה, מפגינה ידע לא רע ברוסית מדוברת. פניו של הצעיר, שהיו חיוורים גם קודם לכן, החלו עתה להאפיר ולהוריק, הוא נשך את שפתו התחתונה ועצם את עיניו. העלמה, לכל מקרה שלא יבוא, עצמה את עיניה גם היא. וטוב עשתה, כי זה חסך ממנה את המחזה הנורא: ברגע שבו נשמעה הירייה נזרק ראשו של המתאבד הצידה בחדות, ומתוך חור היציאה של הכדור, קצת מעל לאוזנו השמאלית, פרץ סילון אדום-לבן. התחילה מהומה שלא תתואר. הגרמנייה הביטה סביבה בהבעה נזעמת, כאילו קראה לכולם להיות עדים למעשה הנבזה הזה שלא נשמע כמותו, ולאחר מכן החלה צוֹוחת ככרוכיה, מצרפת את קולה אל צווחותיהן של התלמידות והגברת המלאה, אשר השמיעו צרחה צורמנית כבר במשך שניות אחדות. העלמה שכבה ללא הכרה – היא בכל זאת פקחה לרגע קט את עיניה ומייד התעלפה. מכל עבר הגיעו בריצה אנשים, ואילו הסטודנט שעמד מעבר לגדר, מן הסתם בשל אופיו הרגשני, אדרבה, פנה לרוץ משם והלאה מעבר לכביש, בכיוון רחוב מוֹחוֹבָיה.

* גְרוֹט (צרפתית: grotte): סוג של מערה מלאכותית, פרט ארכיטקטוני אופייני לפארקים ולגני שעשועים שהוקמו באירופה במאות ה-16-.18 

** המָנֶז': מבנה שנועד בעיקר לאימון סוסים, לשיעורי רכיבה ולתחרויות ספורט. בניין המנז' במוסקבה, אשר הוקם במהלך השנים 1817-1825, נחשב אנדרטה לסגנון הקלאסיציסטי באדריכלות הרוסית. במארס 2004 נשרף הבניין כליל, בדליקה שהתלקחה כתוצאה מרשלנות.

*** אחד משמונת העיטורים החשובים של האימפריה הרוסית, שבהם נכללו גם עיטורי ולדימיר, סטניסלב, גאורגיי ועוד.