הפתקים שלה / שמעון בוזגלו | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"האנשים מאד חרדו מבדידות. לא היו משפחות, בעלים, הורים, ארוסות... אף אחד לא רצה להיות לבד. אז התקרבו זה לזה, כדי להתחבק, כדי שהלילה יהיה שקט יותר. כי טוב להניח את הראש על זרועו של בחור גדול יותר."

מארק אדלמן
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
הפתקים שלה / שמעון בוזגלו

הפתקים שלה / שמעון בוזגלו

שמעון בוזגלו


מָכוּר לַפְּתָקִים שֶׁלָּהּ בַּבֹּקֶר.

קָם, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁהוֹלֵךְ לְהַשְׁתִּין,

נִגָּשׁ לַחֲדַר הָעֲבוֹדָה,

מַרְבִּיץ חֲצִי חִיּוּךְ

כָּל בֹּקֶר כָּל בֹּקֶר

לִרְאוֹת אוֹתָם עַל הַמִּקְלֶדֶת שֶׁלִּי.

אֲנִי מָכוּר לַפְּתָקִים שֶׁלָּהּ בַּבֹּקֶר.

אֶפְשָׁר לְחַלֵּק אוֹתָם לִשְׁלֹשָה:

קְצָרִים, בֵּינוֹנִיִּים, אֲרֻכִּים.

 

פְּתָקִים קְצָרִים זֶה מְסֻכָּן,

אֶפְשָׁר לְחַלֵּק אוֹתָם לִשְׁנַיִם:

אֵלֶּה כְּשֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי,

אֲבָל אֵחֲרָה לָקוּם וּמְמַהֶרֶת לָצֵאת,

"אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ" אוֹ

"אֲהוּבוֹן שֶׁלִּי,

אֲנִי בְּ'נֶחָמָה וָחֵצִי',

טַלְפֵן";

וְאֵלֶּה שֶׁכָּתוּב בָּהֶם,

"אֲנִי אֶחְזֹר בָּעֶרֶב".

וַאֲנִי מְמַלְמֵל לְעַצְמִי,

"זֶה בְּסֵדֶר, אַל תַּחְזְרִי בִּכְלָל."

 

לַפְּתָקִים הַבֵּינוֹנִיִּים

נִיחוֹחַ שֶׁל שָׁעָה קְרִירָה

עִם רֵיחַ רֶפֶת רְחוֹקָה:

כָּכָה, כַּמָּה מִלּוֹת אַהֲבָה,

מַשֶּׁהוּ עַל סִדּוּר אוֹ שְׁנַיִם,

טֶלֶפוֹן לְמִישֶׁהוּ, וְ-"נְשִׁיקוֹת".

 

הַפְּתָקִים הָאֲרֻכִּים הֵם.

הַפְּתָקִים הָאֵלֶּה הֵם, אֵיךְ לוֹמַר.

יוֹמַיִם לִפְנֵי כֵן רַבְנוּ,

אָמַרְנוּ זֶה לָזֶה

מִלּוֹת גֹּעַל עֲטוּפוֹת בְּגֹעַל

(וְלִי אִישִׁית יֵשׁ נְטִיָּה

גַּם לְצַפּוֹת אוֹתָן בְּחָרָא),

וְזֶהוּ.

יוֹם אַחֲרֵי כֵן

אֲנַחְנוּ מִתְכַּדְרְרִים

בַּפִּנּוֹת שֶׁלָּנוּ בַּבַּיִת,

מֵעֵין שְׁנֵי חֲתוּלִים זוֹעֲפִים,

מִסְתַּכְּלִים זֶה עַל זֶה

בְּמַבָּטִים צִדִּיִּים,

כְּמוֹ עַל חָתוּל חָדָשׁ

שֶׁבַּעַל הַבַּיִת

אִמֵּץ, כְּדֵי לְהַכְעִיס.

"שִׁימוֹן", הִיא כּוֹתֶבֶת

בַּפְּתָקִים הָאֲרֻכִּים שֶׁלָּהּ,

"שִׁימוֹן, אֲנִי" וְהִיא מַמְשִׁיכָה וּמַמְשִׁיכָה

וַאֲנִי קוֹרֵא וְקוֹרֵא,

מַרְגִּישׁ אֵיךְ כָּל הַבַּרְזִלִּים וְהָאֲבָנִים.

וּבַסּוֹף מֵרִים אֵלֶיהָ טֶלֶפוֹן,

"אֲהוּבָה שֶׁלִּי, נֹאכַל צָהֳרַיִם בְּג'וֹרְגִ'י?"

מתוך: טוראי כהן קורא שירים