בין להכיר ולהבין
אם לקחתם את הספר הזה בידיכם - קוראת יקרה, קורא יקר - מן הסתם יש בכם נכונות ללמוד קצת יותר על הסכסוך הישראלי‑פלסטיני, שלכאורה כל‑כך מוכר לכולנו ובכל זאת רחוק מלהיות ברור או מובן. למה הפך הסכסוך הזה לאחד הארוכים בהיסטוריה המודרנית? ומדוע, בתקופה שברחבי העולם הולכים ונפתרים סכסוכים אחרים, הוא "מתעקש" להישאר בלתי‑פתור?
קריאת הספר הזה, ממש כמו כתיבתו, הוא ניסיון משותף לכם ולי להפיג את המבוכה האופפת אותנו באינסוף המיפגשים שלנו עם הסכסוך: התחושות הקשות שחונקות אותנו בעת פיגועי טרור פלסטיניים; הציפיות המתעוררות בנו עם כל משב של תקווה למשא‑ומתן; הכעס הגואה כשמתפוצצת עוד רקטת גראד או קסאם - רחוק או קרוב לביתנו; והבושה המציפה אותנו כשמתפרסמים מעללי "תג מחיר" של קיצונים יהודים - נגד פלסטינים או אפילו נגד כוחות הביטחון הישראלים. והעיקר, ההרגשה שאינה מרפה, למרות החששות העמוקים הנטועים בנו: למה זה מוכרח להיות כך, והאם אפשר גם אחרת.
בעד, נגד, אוהבים, שונאים, ושוב בעד ושוב נגד - כך נתלשות‑מתחלפות גם הכותרות של עמדתנו כלפי הסכסוך. אנחנו מוצפים כל הזמן במידע אבל לא תמיד יש לנו הכלים לעכל, לארגן ולהפנים אותו, ובעיקר לבחון את אמיתותו והקשריו הנכונים. כמו במיפגשי חברים, כך גם בהרצאות ובסיורים שקיימתי בשנים האחרונות לעשרות אלפי אנשים, מכל קצווי הקשת הפוליטית ומכל המיגזרים בישראל, שוב ושוב נשמע אותו מיגוון של אמירות, טענות וצידוקים:
¡ העם הפלסטיני זו המצאה של הערבים.
¡ למה הערבים ברחו ב‑1948?! כי מנהיגי ערב אמרו להם לברוח.
|
¡ בקמפ דייוויד, ברק נתן הכל לערפאת, ובתמורה קיבלנו את האינתיפאדה השנייה.
¡ איך נפַנה 500 אלף ישראלים שגרים בשטחים?!
¡ נָתַנוּ להם את עזה, והחמאס הפך אותה לקן של טרור וקסאמים נגדנו.
ועוד כהנה וכהנה. ואם נהיה מוכנים להטות אוזן גם למה שנאמר בצד השני - בתקשורת, בכנסים ובמיפגשים אחרים - נגלה אמירות וטענות דומות בכיוון ההפוך, כגון:
¡ הציונים גרים בערים, בכפרים ובבתים שלנו.
¡ הם רוצים להשתלט על כל המזרח התיכון.
¡ אבו מאזן נתן להם חצי ממזרח ירושלים, את הרובע היהודי והכותל המערבי, והם לא הסכימו לחתום.
¡ היהודים רוצים שנהיה "בַּנְטוּסטאנים" קטנים ומבודדים ולא מדינה.
¡ ויתרנו כבר על 78% מפלסטין והם רוצים גם את היתר.
האמירות הללו מפגינות את הבלבול הרב השורר ביחס לעובדות ולתהליכים ההיסטוריים. הן מראות עד כמה חסרה לכל אחד מהצדדים היכרות טובה עם עמדותיו של הצד השני, עם תפיסותיו ועם הנָרָטיב הלאומי שלו, מה שמגביר את המבוכה בשני הצדדים. בספר הזה ננסה להתמודד עם האמירות הללו ועם רבות אחרות. מה נכון ומה לא ובאיזה הקשר? מה שייך לעניין ומה לא כל‑כך שייך? ובמיוחד, מה עושים כדי לצאת מכל זה?
של מי האמת הזאת?
מורכבותו של הסכסוך, המתמשך כבר על פני יותר ממאה שנה, יצרה כר נוח לכל צד לבחור רק את העובדות המחזקות את טענותיו ואת עמדותיו. כפי שאמרו חכמינו על התורה, "הפוֹך בה והפוֹך בה כי הכל בה" - כך גם לגבי ההיסטוריה הארוכה של הסכסוך: אין שום קושי למצוא בה את מה שאנו מחפשים. ועם זאת, רובנו מגבשים כנראה את עמדתנו לגבי הסכסוך ללא ידיעה מספקת, בגלל הקושי וחוסר הזמן להתמודד עם מורכבותו.
בספר הזה ניסיתי לבנות מכנה משותף היסטורי מוסכם ככל האפשר ביחס לציר הזמן ולאירועים המרכזיים בו. לשם כך עשיתי שימוש רב במחקרים ובספרים שעליהם טרחו ועמלו חוקרים רבים. הכרת העובדות, המושגים, הגורמים, האירועים והתהליכים המרכזיים של הסכסוך עשויים לאפשר לנו ליצור כר עובדתי שישמש מעין מסננת למידע המציף אותנו באופן יומיומי. בדרך זו נוכל להיטיב להכיר את האירועים ההיסטוריים העומדים ביסוד עמדותיהם של הצדדים לגבי הסכסוך ולגבי הדרכים האפשריות ליישב אותו.
בספר מתוארים הנרטיבים הלאומיים המתנגשים וההפוכים של שני הצדדים, כמו גם טענותיהם ועמדותיהם ביחס לכל האירועים, משום שלא ניתן להציג פרשנות היסטורית משותפת לאירועים שבציר הזמן. אך לא רק זאת: לעיתים אי‑אפשר להסתפק בעמדות הרשמיות של שני הצדדים כדי להכיר ולהבין את הנקודות השנויות במחלוקת, מפני שעמדות אלה השתנו בהתאם לתפיסותיה של הקבוצה שהחזיקה בידיה בתקופה מסוימת את ההנהגה. לכן, לצד העמדה הרשמית והמחייבת של הצדדים, ניתֵן מקום גם לדעות שונות של הקבוצות היריבות בכל צד.
גישה כזו להצגת הדברים יכולה לאפשר לנו, למשל, היכרות טובה יותר עם סירובה של ההנהגה הפלסטינית בראשות אמין אל‑חוסייני להצעת החלוקה של ועדת פּיל ב‑1937, ובאותה עת גם להציג בפנינו את עמדתם השונה של כוחות אחרים בחברה הפלסטינית, כמו הנַשאשיבּים, שדווקא יצאו בגלוי נגד דחייתה. ומן הצד השני, ניזכר בעובדה שהחלטת החלוקה ב‑1947 התקבלה על‑ידי הסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן גוריון למרות התנגדותם של אירגונים ציוניים אחרים, כמו אצ"ל ולח"י.
לא פחות חשוב יהיה להציג מה עמד ביסוד ההחלטות האלה - לקבל או לדחות את ההצעה - וכיצד הן השפיעו על הסכסוך ועל המאמצים ליישב אותו. בשלב זה, תוכלו אתם, הקוראים את הספר הזה, לקבוע בעצמכם את עמדתכם המוסרית והפוליטית לגבי העובדות ומשמעותן.
כמו פלחים של תפוז
כדי להכיר לעומק את מהותו של הסכסוך, אני מבקש להתחיל בדימוי מקומי, מאוד ישראלי ומאוד פלסטיני, התפוז. כי הדרך להגיע להבנת הסכסוך מורכבת משני שלבים הדומים מאוד לאכילת פרי הדר.
בשלב הראשון צריך להסיר בעדינות את הקליפה העוטפת את ליבת הפרי, המכילה את הנרטיביים הלאומיים של הצדדים, כולל הדיון בזכות ההגדרה העצמית שלהם. באותה הזדמנות ננסה גם לסלק את המיתוסים וחצאי‑האמיתות שדבקו בסכסוך ומקשים על הבנתו. בשלב השני, נפריד את הפרי לארבעה פלחים ונטפל בנפרד בכל פלח, המייצג סוגיה מרכזית של הסכסוך: גבולות וטריטוריה, ביטחון, ירושלים ופליטים. נזכור שכל פלח כזה עומד בפני עצמו, ובאותה עת הוא גם חלק מן הפרי השלם.