"זה ספר מדהים", אמרתי במוצאי יום כיפור. תרצה פלור

"זה ספר מדהים", אמרתי במוצאי יום כיפור. התיישבתי על הספה ולא קמתי עד שהוא נגמר. "ועכשיו הוא לא ייצא לי מהראש לעולם". הייתי במירוץ טלפונים, להודיע לכל מי שאני יכולה ש"תיאום כוונות" של חיים סבתו, שלא שמעתי עליו קודם, הוא ספר מפעים.

למחרת, כשהגעתי לעבודה שהיתה לי אז, עדיין לא הפסקתי לדבר עליו עם כל מי שאיתרע מזלו להתקרב אלי. אחת מהם, חברה, הקשיבה בסבלנות לנאום שלי, עד כמה נרעשתי והתרגשתי והתאהבתי בסופר ואני רוצה לגור אצלו במגירה ולראות אותו כותב, וכשסיימתי היא רק אמרה: "את יודעת שהוא הרב של ישיבת מעלה אדומים, נכון?"

"מה?" אמרתי.

"מעלה אדומים", היא חזרה.

"מה?" אמרתי שוב, מנסה למשוך זמן בטרם אפרוץ בבכי. איך ליישב את הסתירה? מי שכתב ספר נהדר ונורא כל כך, שראה במו עיניו מלחמה, שספג לתוכו לנצח את תוצאותיה – והוא לא גנרל או פוליטיקאי צמא כוח ותאב אדמה, אלא רב וסופר. איך איש כזה יכול להיות חלק ממפעל התנחלות שעומד עיקש ולא חוקי בינינו לבין סיכוי להסכם שלום? לבי נשבר.

ומאז שתקתי. וגם אם התוודיתי, הצטדקתי שספרות זה לא כמו לקנות ביצים מגבעות עולם או פטריות מתקוע. ובכלל, לא בוחרים במי להתאהב. והיצירה יש לה חיים משלה, והיא לא אשמה שאחרי שכבר נכרכה נפשי בה, גיליתי דברים על אבא שלה. היא עדיין עומדת בזכות עצמה, וככה תוסיף ותעמוד מאז ולתמיד. כמו חברון בערך.

* תרצה פלור היא סגנית עורך מוסף ספרים. 

מתוך הפרויקט "אפיקומן פרטי || מהי האהבה הספרותית החבויה שלנו" - 14 כותבים ממדור "ספרים" מתוודים בפרויקט מיוחד לפסח. 

חיים סבתו על "תיאום כוונות"