בגידה, נקמה ודרמה | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תיכון לילה
תרגום

"מדונה מתחבטת בשאלה מי זוהר מספיק ללוות אותה לטקס פרסי האוסקר שבו היא אמורה להופיע ,ואז עולה במוחה הברקה" .מה עם מייקל ג'קסון ?אוי אלוהים ,איזה רעיון גדול"

אחד על אחד
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
בגידה, נקמה ודרמה

בגידה, נקמה ודרמה


 
הסיפור על האישה הנבגדת ומסע הנקמה המחושב שלה לא ישאיר אתכם אדישים. ככה  מתחיל התרגום החדש של שמעון בוזגלו למחזה "מדיאה" מאת אוריפידס: 

     

 

הַלְוַאי שֶׁהַסְּפִינָה "אַרְגֿוֹ" לֹא הָיְתָה עָפָה לְקוֹלְכִֿיס

     בֵּין הַסְּלָעִים הַמִּתְנַגְּשִׁים הַשְּׁחֹרִים!

     הַלְּוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ כּוֹרְתִים אַף פַּעַם אֶת הָאֳרָנִים,

     שֶׁהֵכִינוּ מֵהֶם מְשׁוֹטִים

     בִּשְׁבִיל הַיַּמָּאִים הַגִּבּוֹרִים שֶׁל "אַרְגֿוֹ"

     אֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ לְהָבִיא לְפֶּלִֿיאַס אֶת הַצֶּמֶר מִזָּהָב!

     הַלְוַאי!

 

     אִם זֶה לֹא הָיָה קוֹרֶה, הַגְּבֶרֶת שֶׁלִּי, מֶדֵיאָה,

     לֹא הָיְתָה מַפְלִיגָה עַל הַסְּפִינָה הַהִיא לְיוֹלְקֿוֹס

     מֵרֹב אַהֲבָה אֶל יָֿאסוֹן.

     הִיא גַּם לֹא הָיְתָה מְשַׁכְנַעַת אֶת הַבָּנוֹת שֶׁל פֶּלִֿיאַס

     לַהֲרֹג אֶת אַבָּא שֶׁלָּהֶן

     בִּגְלַל הָרֶצַח הִיא נֶאֶלְצָה לַעֲבֹר לָגוּר כָּאן, בְּקֿוֹרִינְתוֹס,

     עִם בַּעֲלָהּ וְהַיְּלָדִים.

 

     בַּהַתְחָלָה, הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר:

     הָאֲנָשִׁים פֹּה אָהֲבוּ אוֹתָהּ,

     הִיא עָזְרָה לְיָֿאסוֹן בְּכָל דָּבָר

     וְלֹא הִתְוַכְּחָה אִתּוֹ עַל כְּלוּם

     זֶה הַמַּתְכּוֹן לְחַיִּים שְׁקֵטִים בְּיַחַד.

     אֲבָל עַכְשָׁו: רַק וִכּוּחִים וּמְרִיבוֹת, שׁוּם אַהֲבָה.

     יָאסוֹן בָּגַד בַּיְּלָדִים וּבַגְּבֶרֶת שֶׁלִּי

     וְהֶחְלִיט לְהִתְחַתֵּן לוֹ עִם נְסִיכָה,

     הַבַּת שֶׁל קְרֶֿאוֹן, מֶלֶךְ הָאָרֶץ הַזֹּאת.

 

     מֶדֵיאָה הַמִּסְכֵּנָה הִתְפָּרְקָה מִזֶּה.

     "תִּזְכֹּר," הִיא צוֹרַחַת,

     "תִּזְכֹּר אֶת כָּל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ

     לֹא לַעֲזֹב אוֹתִי,"

     וְקוֹרֵאת לָאֵלִים שֶׁיִּרְאוּ

     אֵיזֶה יַחַס הוּא מַחְזִיר לָהּ

     עַל כָּל מָה שֶׁעָשְׂתָה בִּשְׁבִילוֹ.

 

     מֵהָרֶגַע שֶׁהֵבִינָה אֵיךְ בַּעֲלָהּ פָּגַע בָּהּ,

     הִיא שׁוֹכֶבֶת בַּבַּיִת בְּלִי חֵשֶׁק לֶאֱכֹל,

     מְעַנָּה אֶת עַצְמָהּ וּבוֹכָה בְּלִי הַפְסָקָה.

     הִיא לֹא מְרִימָה אֶת הָעֵינַיִם

     וְכָל הַזְּמַן תּוֹקַעַת אֶת הָאַף בָּאֲדָמָה.

     כְּמוֹ אֶבֶן, כְּמוֹ סֶלַע עִוֵּר

     הִיא מַקְשִׁיבָה לָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לְנַחֵם אוֹתָהּ.

     לִפְעָמִים הִיא מְנַדְנֶדֶת אֶת הָרֹאשׁ וּבוֹכָה

     עַל אַבָּא שֶׁלָּהּ, עַל הָאָרֶץ שֶׁלָּהּ וְהַבַּיִת,

     שֶׁעָזְבָה אוֹתָם בִּשְׁבִיל לָבוֹא הֵנָּה

     עִם הָאִישׁ שֶׁהִשְׁפִּיל אוֹתָהּ כָּכָה.

     מִסְכֵּנָה,

     הִיא לָמְדָה מְצֻיָּן מָה זֶה לַעֲזֹב מוֹלֶדֶת.

 

     עַכְשָׁו הִיא שׂוֹנֵאת אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּהּ,

     אֵין לָהּ שׁוּם חֵשֶׁק לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם.

     אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּרֹאשׁ אֵיזֶה רַעֲיוֹן מְטֹרָף.

     הִיא בֶּן אָדָם קִיצוֹנִי,

     וְהִיא לֹא תִּתֵּן שֶׁיִּתְנַהֲגוּ אֵלֶיהָ כָּכָה.

     אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ!

     הִיא עֲלוּלָה לָקַחַת סַכִּין חַדָּה,

     לְהִכָּנֵס בְּשֶׁקֶט לָאַרְמוֹן

     וְלִרְצֹחַ אֶת יָאסוֹן וְאֶת אִשְׁתּוֹ הַחֲדָשָׁה

     עַל הַמִּטָּה שֶׁלָּהֶם אֶת שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד.

     אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְשֹׁב מָה יַעֲשׂוּ לָהּ אַחַר כָּךְ.

 

     הִיא מְסֻכֶּנֶת. לֹא כְּדַאי לְאַף אֶחָד לְהִסְתַּכְסֵךְ אִתָּהּ.

 

המשרת ושני הילדים הקטנים של יאסון ומדיאה נכנסים מימין.

 

     אָהּ, הִנֵּה הַיְּלָדִים שֶׁלָּהּ! הֵם גָּמְרוּ לְשַׂחֵק.

     הֵם לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם עַל הַצָּרוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּהֶם:

     דְּבָרִים כָּאֵלֶּה עוֹבְרִים לִילָדִים לְיַד הָאֹזֶן.

 

משרת:

     אוֹהוֹ, הִנֵּה הַמְּשָׁרֶתֶת הֲכִי וָתִיקָה בַּבַּיִת שֶׁל הַגְּבֶרֶת שֶׁלִּי.

     לָמָּה אַתְּ עוֹמֶדֶת כָּכָה לְבַדֵּךְ לְיַד הַדֶּלֶת וּמִתְלוֹנֶנֶת לָךְ?

     אֵיךְ מֶדֵיאָה מִסְתַּדֶּרֶת בִּלְעָדַיִךְ?

 

משרתת:

     בְּתוֹר מְשָׁרֵת לֹא צָעִיר, אַתָּה כְּבָר צָרִיךְ לָדַעַת

     שֶׁאִם לָאֲדוֹנִים יֵשׁ צָרוֹת,

     זֶה מַשְׁפִּיעַ גַּם עַל הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלָּהֶם

     אִם הֵם טוֹבִים וְנוֹגֵעַ לָהֶם לַלֵּב.

     מָה אֲנִי אַגִּיד לְךָ, כָּל כָּךְ עָצוּב לִי,

     עַד שֶׁהִתְחַשֵּׁק לִי לָצֵאת הַחוּצָה

     וּלְסַפֵּר לְכָל הָעוֹלָם עַל הַבְּעָיוֹת שֶׁל הַגְּבֶרֶת.

משרת:

     מָה, הִיא עוֹד מַמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת?

משרתת:

     הִצְחַקְתָּ אוֹתִי! זֹאת רַק הַהַתְחָלָה.

משרת:

     אֵיזֶה תְּמִימָה אִם מֻתָּר לִי לְדַבֵּר עָלֶיהָ כָּכָה

     הִיא לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם עַל הַצָּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת לָהּ.

משרתת:

     לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? דַּבֵּר.

משרת:

     שׁוּם דָּבָר. כְּבָר דִּבַּרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי.

 

משרתת:

     מָה קָרָה, אֲנִי מְשָׁרֶתֶת בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ.

     אִם צָרִיךְ, אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת הַפֶּה. אַל תִּדְאַג.