ראש קר ולב חם. כלכלה לצעירים

מתוך מבוא הספר החדש "היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים" מאת ניאל קישטיני

העובדה שאתם מחזיקים בידכם את הספר הזה מציבה אתכם בעמדה מיוחדת.

ראשית כל, היה לכם (או למי שנתן לכם את הספר הזה) מספיק כסף כדי לקנות אותו. אילו נולדתם במדינה ענייה, המשפחה שלכם כנראה היתה שורדת בקושי עם הכנסה של כמה דולרים ביום. הייתם מוציאים את רוב הכסף על אוכל, ולא היה נשאר לכם מספיק כדי לקנות ספר. גם אם הייתם מצליחים להשיג ספר, רוב הסיכויים שהוא היה נראה לכם חסר תועלת, כי בכלל לא הייתם מסוגלים לקרוא אותו.

בבּוּרְקינַה פאסוֹ, מדינה ענייה במערב אפריקה, פחות מחצי מן הצעירים יודעים לקרוא, ומתוך הנערות רק כשליש. במדינה כזו, ילדה בת שתים־עשרה, במקום ללמוד אלגברה או שפות עשויה להעביר את היום בנשיאת דליי מים אל הבקתה של המשפחה שלה. אולי אתם לא חושבים שאתם עצמכם או המשפחה שלכם עשירים במיוחד, אבל בעיני אנשים רבים ברחבי העולם, האפשרות להוציא כסף על ספר ולהיות מסוגלים לקרוא בו תיראה סבירה בערך כמו מסע לירח. אנשים שההבדל העצום הזה מאוד מסקרן אותם (ואולי גם מכעיס אותם) יפנו לעיתים קרובות לתורת הכלכלה.

תורת הכלכלה היא המדע החוקר איך חברות משתמשות במשאבים שלהן – אדמה, פחם, אנשים ומכונות – שמעורבים בייצור מוצרים שימושיים כמו לחם ונעליים. תורת הכלכלה מראה למה לא נכון לומר שהאנשים בבּוּרקינָה פאסוֹ עניים מפני שהם עצלנים, כמו שטוענים לפעמים. רבים מהם עובדים קשה מאוד, אבל הם נולדו לתוך כלכלה שבכללותה לא מצטיינת בייצור דברים. למה לבריטניה יש בניינים, ספרים ומורים הדרושים כדי לחנך ילדים, ואילו לבּוּרקינָה פאסוֹ אין? זאת שאלה קשה מאוד ואיש לא ממש הצליח לרדת לעומקה. זה מה שתורת הכלכלה מנסה לעשות.

הנה סיבה חזקה יותר להתעניין בכלכלה, שאולי גם תגרום לכם לגבש דעה משלכם ביחס אליה. כלכלה היא עניין של חיים או מוות. לתינוק שנולד היום במדינה עשירה יש סיכויים קלושים למות לפני שיגיע לגיל חמש. מוות של ילד קטן הוא אירוע נדיר, וכשהוא קורה הוא מזעזע. אבל במדינות העניות ביותר בעולם, למעלה מעשרה אחוזים מן הילדים לא מגיעים לגיל חמש בגלל מחסור במזון ובתרופות. במדינות האלה, אם הגעתם לגיל ההתבגרות, סימן שהיה לכם הרבה מזל.

המילה "כלכלה" עלולה להישמע קצת יבשה, ולגרום לכם לחשוב על ערימה של נתונים סטטיסטיים. אבל כל מה שהיא עושה זה פשוט להסביר איך לעזור לאנשים לשרוד, להיות בריאים, ולזכות בחינוך יסודי. היא מנסה להסביר איך לאנשים מסוימים יש כל מה שצריך כדי לחיות חיים מלאים ומאושרים – ולאחרים אין. אם נוכל לפתור בעיות כלכליות בסיסיות, אולי נוכל לעזור לכולם לחיות חיים טובים יותר.

היום יש לכלכלנים דרך מיוחדת לחשוב על משאבים: על הלְבֵנים שאיתן בונים בית ספר, על התרופות שמרַפּאות מחלות, ועל הספרים שבני־אדם רוצים. הם מדברים על הדברים האלה כעל דברים שנמצאים ב"מַחְסוֹר". בשנות ה־1930, הכלכלן הבריטי לַיוֹנֶל רוֹבּינס (Robbins) הגדיר את תורת הכלכלה כחקר המחסור (scarcity). יהלומים וטווסים לבָנים נחשבים לנדירים בעינינו, אבל בעיני הכלכלנים גם עטים וספרים הם נדירים, אף־על־פי שאפשר למצוא אותם בקלות בַּבית או בחנות המקומית. כשהם מדברים על מחסור או על נדירוּת הם מתכוונים שקיימת כמות מוגבלת של הדברים האלה, ואילו הרצונות של בני־האדם עשויים להיות בלתי־מוגבלים.

אילו יכולנו, היינו ממשיכים וקונים עטים וספרים חדשים לנצח, אבל אי־אפשר לקנות את כולם, כי כל דבר עולה כסף – ובלשון הכלכלנים, יש לו עלוּת. פירוש הדבר שעלינו לבחור. בואו נחשוב עוד קצת על רעיון העלוּת. עלות היא לא רק דוֹלרים או פּאוּנדים או שקלים, אם כי אלה חשובים. נדמיין סטודנט שבוחר איזה מקצוע ללמוד בשנה הבאה. האפשרויות הן היסטוריה או גיאוגרפיה, אבל לא שתיהן יחד. הסטודנט בוחר בהיסטוריה. מה העלות של הבחירה הזאת? העלות היא מה שהוא ויתר עליו: האפשרות ללמוד על מדבריות, קרחונים וערי בירה. ומה עם העלות של בית חולים חדש? נוכל לסכם את המחירים של הלבֵנים והפלדה שנדרשו לבנייתו.

אבל אם נחשוב מנקודת המבט של מה שוויתרנו עליו, העלות היא תחנת הרכבת שהיינו יכולים לבנות במקומו. הכלכלנים קוראים לזה "עֲלוּת ההזדמנות" (opportunity cost), וזה היבט שקַל להתעלם ממנו. המחסור ועלוּת ההזדמנות מדגימים עיקרון כלכלי בסיסי: צריך לבחור בין אפשרויות, בין בתי חולים לתחנות רכבת, בין קניונים למגרשי כדורגל.

תורת הכלכלה, אם כן, בודקת איך אנחנו משתמשים במשאבים שנמצאים במחסור כדי למלא צרכים. אבל יותר מזה: היא בודקת איך משתנוֹת הבחירות שאנחנו ניצבים מולן. אנשים שחיים בחברות עניות ניצבים מול בחירות קשות: ארוחה לילדים או אנטיבּיוֹטיקה לסבתא חולה. במדינות עשירות כמו ארצות־הברית או שוודיה המצב שונה. הבחירה שלהם אולי תהיה בין שעון חדש לבין האַייפֶּד האחרון. גם מדינות עשירות מתמודדות עם בעיות כלכליות רציניות: לפעמים חברות פושטות רגל, אנשים מאבדים את מקום העבודה שלהם ובקושי מצליחים לקנות בגדים לילדים – אבל רק לעיתים רחוקות מדובר בעניין של חיים או מוות. לכן שאלה מרכזית בכלכלה היא איך חברות מתגברות על ההשפעות הרעות ביותר של המחסור, ומדוע חלק מהן לא עושות את זה באותה המהירות כמו אחרות.

כדי לנסות למצוא תשובה טובה צריך יותר מאשר לשלוט ב"עֲלוּת ההזדמנות" – היכולת להחליט אם לבנות בית חולים חדש או מגרש כדורגל, או אם לקנות אַייפֶּד או שעון חדש. התשובה שלנו תצטרך להסתמך על כל מיני תיאוריות של כלכלה, ועל הבנה עמוקה של איך התיאוריות האלה באמת פועלות במציאות. ההיכרות שתערכו בספר הזה עם הוגים כלכליים לאורך ההיסטוריה היא נקודת התחלה מצוינת; הרעיונות שלהם מציגים את הגיוון העצום בניסיונות לתת תשובות לשאלות האלה. הכלכלנים חוקרים את "הכלכלה", כמובן, או במלים אחרות את "המֶשֶק". המשק הוא המקום שבו מנצלים משאבים, מייצרים דברים חדשים ומחליטים מי מקבל מה. לדוגמה: יצרן קונה בד ושוכר עובדים לייצר חולצות. הצרכנים – אתם ואני – הולכים לחנויות, ואם יש לנו מספיק כסף בכיס אנחנו יכולים לקנות סחורות כמו חולצות (אנחנו "צורכים" אותן).

אנחנו גם צורכים "שירותים", דברים שהם לא עצמים פיזיים – כמו תספורות. רוב הצרכנים הם גם "עובדים" מפני שהם מקבלים שכר על עבודה. חברות, עובדים וצרכנים הם מרכיבי המפתח של הכלכלה. אבל גם בנקים ובּוּרסוֹת – "המערכת הפינַנְסית" – משפיעים על האופן שבו מנצלים את המשאבים. הבנקים מַלְווים כסף לחברות – הם "מְמַמְנים" אותן. כשמישהו מלווה כסף ליצרן בגדים על מנת לבנות בית חרושת חדש, ההלוואה מאפשרת ליצרן לקנות מלט, שהופך לחלק מבית החרושת, ולא משמש לבניית גשר חדש למשל. כדי לגייס כסף, חברות לפעמים מוכרות "מְנָיוֹת" בבורסה. אם יש לכם מניה של חברת טוֹשיבָּה, יש לכם בַּעֲלוּת על חלק זעיר בחברה. אם טוֹשיבָּה מצליחה, מחיר המניות שלה עולה, וכתוצאה מכך אתם מתעשרים.

גם ממשלות הן חלק מהכלכלה. הן משפיעות על הדרך שבה מנצלים משאבים בכך שהן מוציאות כסף על כביש חדש או על תחנת כוח. כדאי אולי להתעכב רגע על המושג הזה, "בורסה", שאנחנו שומעים עליו כל הזמן. מה זה בדיוק "בורסה"? הבורסה היא גוף מאורגן, שבו מתנהל שוק למסחר בין מוכרים לקונים. המוכרים והקונים האלה יכולים להיות אנשים פרטיים או גופים מסחריים ואחרים, והסחורה היא סוגים שונים של "ניירות ערך" (מניות, איגרות חוב ועוד) – כל מיני ניירות שמייצגים מטבעות, סחורות כמו דגנים או נפט, ועוד. לפי ההיצע והביקוש (מושגים שנעסוק בהם בהרחבה בפרק 11 ואילך), הערך של הניירות האלה עולה או יורד. אפשר להרוויח בבורסה, ואפשר כמובן להתרושש.

בפרק הבא נפגוש כמה מן האנשים הראשונים שחשבו על שאלות כלכליות: היוונים הקדמונים. המילה "אֶקוֹנוֹמיקס" (economics), תורת הכלכלה, באה מצירוף המילים היווניות oikos, בית, ו־nomos, חוק או כלל. כלומר, מבחינת היוונים הכלכלה עוסקת באופן שבו משקי הבית מנהלים את המשאבים שלהם.

היום, תורת הכלכלה כוללת גם את חקר החברוֹת המסחריות והתעשיות. אבל למשקי הבית ולאנשים שגרים בהם יש עדיין חשיבות רבה. אחרי הכל, האנשים הפרטיים הם שקונים דברים והם שמהווים את כוח העבודה. כך שתורת הכלכלה היא חקר ההתנהגות האנושית בכלכלת המשק. אם יתנו לכם 100 שקלים ליום הולדת, איך תחליטו על מה להוציא אותם? מה גורם לעובד להסכים להצעת עבודה במשכורת מסוימת? ולמה יש אנשים שמקפידים לחסוך את הכסף שלהם ואחרים מבזבזים אותו על מלונת פאר לכלב? הכלכלנים מנסים לגשת לשאלות האלה בדרך מדעית.

אולי המילה "מדע" גורמת לכם לחשוב על מבחנות מבעבעות ועל משוואות מסובכות על לוח – מה שלא מאוד מתקשר לשאלה האם לאנשים יש מספיק אוכל. אבל לאמיתו של דבר, הכלכלנים מנסים להסביר את הכלכלה כמו שהמדענים מנסים להסביר את מעוף הטילים. מדענים מחפשים "חוקים" פיזיקליים – איך דבר אחד גורם לדבר אחר – כמו חוק שיַראה את הקשר בין משקלו של הטיל והגובה שהוא מסוגל להגיע אליו.

כלכלנים מחפשים חוקים בכלכלה, כמו איך גודל האוכלוסייה משפיע על כמות המזון הזָמין. קוראים לזה "כלכלה חיובית". החוקים הם לא טובים או רעים; הם רק מתארים את מה שיש. אם אתם חושבים שלא יכול להיות שזאת כל הכלכלה, אתם צודקים לגמרי. נחשוב על ילדים אפריקאים שמתים בינקותם. האם מספיק לתאר את המצב ולהשאיר אותו כמו שהוא? ברור שלא! אם כלכלנים לא היו עושים שיפוטים, הם היו חסרי־לב. ענף אחר של כלכלה הוא "כלכלה נורמטיבית", ומטרתו לקבוע האם מצב כלכלי כלשהו הוא טוב או רע. כשאנחנו רואים סופרמרקט זורק אוכל טוב, אולי נגיע למסקנה שזה רע מפני שזה בזבוז. וכשנחשוב על ההבדל בין עשירים לעניים, אולי נגיע למסקנה שזה רע מפני שזה לא הוגן. כאשר התבוננות מדויקת ושיפוט חכם חוֹברים זה לזה, תורת הכלכלה יכולה להיות כוח שמוביל לשינוי, ליצירת חברוֹת אנושיות עשירות יותר וצודקות יותר, שבהן אנשים רבים יותר יכולים לחיות חיים טובים. כפי שאמר פעם הכלכלן הבריטי אַלְפְרֶד מַרְשַל (Marshall), כלכלנים צריכים "ראש קר, אבל לב חם". כן, לתאר את העולם כמו מדען, אבל קודם לוודא שעושים את זה עם חמלה לבני־האדם הסובלים סביבנו – ואז לנסות לשנות דברים. 

לקוראי העברית, זה הרגע להזכיר שלמילה "כלכלה" בעברית יש שני מובנים: האחד הוא המשק, כל הפעילות האנושית המורכבת שתיארנו עד עכשיו, זו שבאנגלית קוראים לה economy; והשני הוא המדע שהתפתח במהלך הדורות כדי לתאר את הפעילות הזאת, בניסיון לשפר אותה לרווחת בני־האדם, כלומר תורת הכלכלה (economics). התורה הזאת, שלומדים אותה היום בעיקר באוניברסיטאות, הופיעה רק לפני זמן קצר יחסית באלפי שנות התרבות האנושית. היא הופיעה לפני כמה מאות שנים, כאשר נולד הקַפּיטָליזם, סוג הכלכלה שאנחנו מוצאים עכשיו ברוב המדינות. תחת הקפּיטליזם, רוב המשאבים – מזון, אדמה, עבודה של בני־אדם – נקנים ונמכרים תמורת כסף. הקנייה והמכירה האלה נקראות "השוּק" (the market). כמו כן, ישנה קבוצה של אנשים, הקפּיטליסטים, שמחזיקים בידיהם את הקפּיטל, כלומר את ההון: הכסף, המכונות ובתי החרושת הדרושים לייצור סחורות. קבוצה אחרת, העובדים, מועסקים בחברות של הקפּיטליסטים.

היום קשה לנו לדמיין דרך אחרת. אבל לפני הקפּיטליזם, הדברים היו שונים. אנשים גידלו את האוכל שלהם במקום לקנות אותו. אנשים רגילים לא עבדו למען חברות מסחריות, אלא למען האדון ששלט באדמה שהם חיו עליה. בהשוואה למתמטיקה או לספרות, תורת הכלכלה היא חדשה. חלק גדול ממנה עוסק בדברים שנוגעים לקפּיטליסטים: קנייה, מכירה ומחירים.

חלק גדול מהספר הזה עוסק בסוג הזה של כלכלה. אבל נבדוק גם רעיונות כלכליים מוקדמים הרבה יותר. בסופו של דבר, כל חברה, קפּיטליסטית או לא, צריכה להתמודד עם השאלה איך להאכיל ולהלביש את אנשיה. נבדוק רעיונות משתנים על כלכלה, ונראה איך הכלכלה עצמה השתנתה – איך במשך דורות אנשים ניסו להתגבר על מחסור, בין כשעבדו בשדות ובבתי החרושת ובין כשהתקבצו סביב סירי הבישול שלהם. האם הכלכלנים תמיד מתארים את הכלכלה ומגיעים למסקנות עליה כמו מדענים זהירים ופילוסופים חכמים? לפעמים מאשימים את הכלכלנים בהתעלמות מן הקשיים שעוברות קבוצות מקופחות באוכלוסייה, בייחוד נשים ושחורים, קשיים שגורמים להן להישאר מאחור בעוד הכלכלה נעה קדימה. האם זה מפני שלאורך ההיסטוריה הוגים כלכליים באו לעיתים קרובות מקבוצות בעלות מעמד חברתי וכלכלי גבוה יותר?

בתחילת המאה ה־21 היה משבר כלכלי גדול שנגרם על ידי פעולות פזיזות של בנקים. רבים האשימו את הכלכלנים בכך שלא חזו את הפעולות האלה. היו שחשדו כי הדבר קרה מפני שרבים מהם הושפעו על־ידי אלה שמפיקים תועלת מכלכלה ששולטים בה כסף ובנקים גדולים. אם כך, אולי הכלכלנים זקוקים למשהו שמעֵבר לראש הקר וללב החם שלהם: עיניים שמתבוננות בביקורת עצמית, יכוֹלֶת לראות מעֵבר לאינטרסים שלהם עצמם ולדרכי ההסתכלות הרגילות שלהם על העולם. לימוד ההיסטוריה של תורת הכלכלה יעזור לנו בכך, מפני שאם נלמד איך הרעיונות של ההוגים המוקדמים נבעו מתוך הדאגות והנסיבות הייחודיות שלהם, אולי נוכל לראות בצורה ברורה יותר מאַין נובעים הרעיונות שלנו. משום כך החיבור הזה בין היסטוריה לרעיונות מרתק כל־כך – וחיוני כל־כך ליצירת עולם שבו רבים יותר מאיתנו יחיו חיים טובים.