האם לפרסם על הכריכה לאיזה גיל מיועד הספר?

סי. ג'יי. דוהרטי

הסופרת סי. ג'יי. דוהרטי, מחברת הרומן המבריק "תיכון לילה" תוהה האם הגיע הזמן שמוציאים לאור יפרסמו על כריכת הספר לאיזה גיל הוא מיועד?

מי שכותב למבוגרים צעירים, כבר מכיר את הוויכוח האם ראוי שהם יכללו תיאורי סקס וקללות. אפילו הלשון של קלאסיקות כמו "תום סויאר" ו"התפסן בשדה השיפון", שני ספרים שנכתבו על ילדים אבל נקראים בדרך כלל ע"י בני נוער, מצליחה עדיין להכעיס הורים, עשרות שנים לאחר שיצאו לאור לראשונה. ויכוחים מסוג זה אף פעם לא מעלמים.

מחקר חדש על קללות ותיאורי מין ברומנים מודרניים לבני נוער, שנערך ע"י Brigham Young University בארה"ב, חשף כי ב-88% מהספרים שנבדקו נמצאה לפחות קללה אחת. מסקנת המחקר היתה כי הספרים מתנהלים בחוסר אחריות וכי להורים יש סיבה לדאגה. בעקבות זאת הציעו גורמים מסוימים לקבוע שיטת דירוג לספרים בדומה לזו הקיימת לסרטים. עד כה, שום דבר לא קרה, אך סופרים ומו"לים של ספרות לבני נוער נמצאים בבעיה. אם מוסיפים לכך את השמועות על כך שבקרוב ייצאו לאור ספרים אירוטיים בהוצאה עצמית בסגנון "חמישים גוונים של אפור" המכוונים לבני נוער, אפשר בהחלט להבין שאכן ישנה בעיה.

כשהתחלתי לכתוב לבני נוער, לא ידעתי שום דבר על הוויכוח הזה, פשוט קפצתי לתוך המים הקרים וכתבתי דמויות של בני נוער שהתנהגו כמו בני נוער שאני מכירה. הדמויות בספרים שלי מקללות, משתכרות, מתגנבות מאחורי הגב של ההורים כדי להתנשק עם החבר והן עושות טעויות, שאחר כן הן ישלמו עליהן.

ספריי יצאו לאור עד כה בעשר מדינות ולא קיבלתי אפילו תלונה אחת על הקללות או על הנשיקות מלאות התשוקה שמופיעות בהם. דווקא להפך, מו"ל גרמני הפך את אחת הגיבורות שלי לצעירה בשנה ולבת 15, מכיוון שלטעמו הסיטואציות המיניות והקללות בספר היו יותר מדי מתונות בשביל גיבורה בת 16. הוא היה בטוח שנערה בגיל הזה לא יכולה להיות כל כך תמימה. ועדיין, במהלך העבודה של העורך הבריטי על הספר השני שלי, שנינו התכתבנו עשרות פעמים באמצעות המייל והתחבטנו בשאלה האם למחוק ממנו קללות והתייחסויות ל'מציצה'. כיוון שאני כותבת ספרים על דמויות בנות שש עשרה עד שמונה עשרה. מניסיוני האישי, זאת הקבוצה באוכלוסיה שהכי סביר שתשתמש במילה 'מציצה'. הסצינה במחלוקת כללה משחק 'אמת או חובה' שבמהלכו, כמו שקורה בדרך כלל, הסוגייה של סקס אוראלי עלתה על הפרק.

העורך שלי לא שמרן ולא צדקן, אבל הספר, שמיועד הן למבוגרים והן למבוגרים צעירים, מוצג במדפי הילדים של חנויות הספרים. כבר יצא לי לראות ספר שלי מונח לצד ספר ציורים שמיועד לילדים בני שש, וזה לא נראה טוב. גם רשתות הסופרמרקטים לא אוהבות את חוסר הבהירות הזה ונוהגות לא להזמין בכלל ספרים למבוגרים צעירים, שעלולים להכעיס את ההורים שלהם. כך היה עם הספר הראשון שלי, שכלל הרבה מאוד מילים לא יפות, הוא פשוט לא נרכש ע"י סופרמקטים בבריטניה. בספר השני שלי, הקללות מעודנות למדי. המילה שמתחילה ב-F הופיעה בסך הכל שלוש פעמים בכל 400 עמודיו, אבל לא רצינו לקחת סיכון שהיא תעורר בעיות, אז באמצעות ניתוח כירורגי הסרנו את כולן.

אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי יש משהו בשיטת הדירוג הזה. אם כולנו נוכל להבטיח שרק קוראים מעל גיל 14 יוכלו לקנות ספרים מסוימים, הספרים האלה יוכלו להיות יותר נועזים, ויחד עם זאת יותר מציאותיים. גם ההורים ירגישו שיש להם יותר שליטה. השאלה הגדולה היא איפה עובר קו הגבול. האם המילה שמתחילה ב-F ראויה לקריאה ע"י מי שעבר את גיל 14 או רק על ידי מי שעבר את גיל 15? ומה דינן של סצינות נשיקה? האם נשיקות נטו יקבלו דירוג שונה מנשיקות שכוללות גם מזמוזים? ועוד לא נכנסתי בכלל לתחום הבעייתי של אלימות.

אין ספק שהדברים מסתבכים במהירות שיא. בארה"ב נוהגת מערכת דירוג וולנטרית, במסגרתה המו"לים מפרסמים את הגיל המומלץ על גב הכריכה של כל ספר. זו יכולה להיות פשרה שתתאים גם לבריטניה. ההורים יוכלו להציץ בגב הספר כדי לראות שהילדה בת ה-11 שלהם לא קונה ספר שנועד לבני נוער מבוגרים יותר. מאותה סיבה המו"לים שלי בארה"ב לא התלוננו על הקללות בספר. הוא פשוט יקבל דירוג של "14+" מבלי שאני אצטרך למחוק ממנו את הקללות הבוטות ביותר שמחקתי מהמהדורה הבריטית. אולי הגיע הזמן שגם בריטניה תמצא שיטה שתניח את דעתם של ההורים וגם תאפשר לאנשים צעירים לקרוא על דמויות שמדברות ומתנהגות כמו מתבגרים אמיתיים.

סי.ג'יי דוהרטי היא המחברת של תיכון לילה (ספרי עליית הגג וידיעות ספרים), הראשון בסדרה של חמישה ספרים על תככים פוליטיים, רצח ורומנטיקה המיועד גם לקריאת בני נוער ומבוגרים כאחד. ספרה השני "Legacy" (מורשת) עומד להתפרסם בחודש ינואר הקרוב (תרגום: זיו יצחקי)